הרחבה פסיכולוגיה אבולוציונית

כיצד מגיב הגוף לזיהוי הסכנה?
מיד עם זיהוי הסכנה, בפחות משניה, תופעל המערכת הסימפתטית שתגרום למשלוח דחוף של הורמונים מתאימים לדם [אדרנלין ועוד] לשם התגברות על כאב ועייפות במהלך ההלחם או ברח; משלוח תוספת סוכר לדם כדי שהשרירים יפעלו ביעילות במהלך ההלחם או ברח; היצרות של כלי הדם למערכות "משניות" כמו מעכת העיכול, העור, חלק מהמוח [זה המאפיין את האדם החושב הרציונאלי והלוגי] תוך הרחבת כלי הדם למערכת השלד והשרירים, ושוב, לצורך יעילות ה- "הילחם או ברח."
כאשר חולפת הסכנה, המערכת הפרא-סימפתטית מחזירה את המצב לקדמותו [שיווי משקל].

כלומר, קיים אירוע המזוהה כסכנה ומפעיל את המערכת הסימפתטית. כתוצאה מכך עולה רמת העוררות של הגוף. לאחר שחלפה הסכנה, המערכת הפרה-סימפתטית מורה לגוף להתחיל בתהליך הסתגלות שיחזיר אותו למצב הרגיל, מצב שיווי משקל.

זיהוי הסכנה נעשה על ידי המוח הזוחלי, שבמונחי אבולוציה הוא החלק הקדום של המוח. זהו המוח ה-"פרימיטיבי" ביותר, הקדום ביותר שמשותף הן לזוחלים והן ליונקים, אך הקשר שלו עם "המוח החדש", זה השייך לאדם, אינו יעיל ולא אפקטיבי ביותר. הסיבה לכך לא רק הזמן הקצר יחסית לקיום "מוח האדם", אלא גם, שבמצבי סכנה [או מצבי לחץ, או חרדה] מוזרם פחות דם לחלקי המוח המשמשים לחשיבה לוגית, ולהסקת מסקנות.

חשוב לזכור כי לשם הישרדות עלינו להכיר ולהתמצא בעולם, עולם שהוא כאוטי מעיקרו. ככל שעלתה רמת "המשכל" של האדם כך הפך העולם כאוטי יותר ויותר. הנקודה החשובה כאן היא שכל תרבות אנושית, רואה כתפקידה המרכזי, עשיית סדר בכאוס. עשיית הסדר נותנת לנו תחושת שליטה. תחושת חוסר שליטה עומדת בבסיס הפחד, החרדה, ובעיות פסיכולוגיות רבות.
כלומר, תחושת השליטה משפיעה גם על זיהוי הסכנה . למשל, אני "שולט" בפודל וכך איני חש בסכנה בנוכחותו. אני חש חוסר שליטה לגבי האריה ולכן חש סכנה בנוכחותו.
מורכבות העולם המודרני מקשה גם על קבלת החלטות שרובן מתקבלות בתנאי אי-וודאות. אי-וודאות שווה לתחושת חוסר שליטה  ומכאן שמהווה גורם לחץ נוסף לאדם המודרני.
"הוותק" של חלקי המוח קובע גם את הדומיננטיות שלהם או היררכיית ההשפעה שלהם. גם לכך הסבר פיזיולוגי. למשל על כל קשר עצבי מהמוח היונקי [רגשות] אל קליפת המוח [המוח החדש - הרציונל] יש רק קשר עצבי אחד מקליפת המוח למוח היונקי.
וכך אנו מוצאים שיש השפעה ניכרת של הרגשות על הרציונל והשפעה מועטת של הרציונל על הרגשות.

מבחינת האבולוציה של המוח היררכיית "החשיבות" בתפקוד היא לפי סדר ההיווצרות, כלומר:
1) הישרדות
2) רגשות
3) חשיבה רציונאלית.
מתוך כך, ומאחר והצורך הבסיסי ביותר של כל יצור חי הוא הישרדות, המשימה הראשונה במעלה היא זיהוי סכנה.
כללית, סכנה היא כל אירוע, מצב או תופעה בהם יש לאדם תחושה של חוסר שליטה.
במצבי תוסר שליטה [שווה ערך לחוסר וודאות] אנו חשופים לתהליך שבסופן נחוש חרדה, סטרס, דיכאון ומועקה.


רגשות החלו להתפתח כבר אצל היונקים הראשונים. למשל, תהיה זאת אהבת אם שתאפשר לגורים חסרי האונים של היונקים לשרוד. גם "נאמנות" או "מחויבות" כלפי בני זוג או הקבוצה\להקה\עדר הם רגשות שהתפתחו במהלך האבולוציה.
מחויבות בהקשר הזוגי, למשל, כפי שעשוי לעלות בטיפול זוגי, משמעותה ויתור על אופציות אחרות; גבר או אישה אחרת, מלבד בן\בת הזוג.
מאחר והמוח היונקי התפתח מאות מיליוני שנים לפני שהגיע המוח החדש של האדם, ממילא השפעתו על חיינו, על קבלת החלטות ועל ההתנהגות, גדולה הרבה יותר. כלומר, רוב ההחלטות שאנשים מקבלים, כולל החלטות של מומחים בתחום התמחותם, מקורם בעולם הרגש ורק חלק קטן מתקבל בצורה רציונאלית.
בגלל מבנה זה, ובהיות המוח הזוחלי "פרימיטיבי", שאינו מבין שום שפה אנושית, הרי שבמצבי סכנה-לחץ, ההיגיון האנושי אינו פעיל ביותר. שליטה על המערכת האוטונומית, והרגעת הגוף בעזרת המערכת הפרה-סימפתטית, יאפשרו התגברות על חרדות ולחצים וקבלת החלטות יעילה יותר. פעילות זו מצויה במרכז העשייה בביו פידבק.
 

כל הזכויות שמורות לד"ר אליהו (אלי) אברהמי ©2011 טל:04-8243932 מייל:avrahami.eli@gmail.com
בניית אתר EkDesing