הרחבה התמכרויות

רוב האנשים מכורים ל"סם" כל שהוא. למעשה הסימן הבסיסי לכך שאנו מכורים הוא חוסר היכולת שלנו לשלוט על "הסם". למשל, אדם שאינו מכוּר יכול לעבור ליד הפאב השכונתי, להחליט להיכנס, לשתות בירה או משקה-מוגז ולצאת. המכוּר אינו יכול שלא להיכנס לפאב ואינו שולט על כמות השתייה שלו. המכוּר אינו יכול לשלוט על כמות השתייה גם אם הוא יודע שעליו לנהוג ברכב מיד לאחר מכן.
כך, המכוּר לשוקולד אינו יכול לעבור ליד מכונת ממכר חטיפים מבלי לקנות חטיף שוקולד, ואינו יכול לצאת מהסופרמרקט מבלי לקנות שוקולד, גם אם הוא מודע לכך שזה מזיק לו. המכוּר לטלוויזיה אינו יכול לשהות בבית מבלי שהטלוויזיה תפעל, לפחות ברקע, ואינו עושה דבר בזמנו הפנוי חוץ מצפייה.
למעשה ההגדרה הפרקטית להתמכרות קשורה לשליטה. במילים אחרות:
התמכרות מאופיינת בחוסר שליטה ביחס לנשוא ההתמכרות.
כך למשל, אלכוהוליסט אינו יכול לשלוט בצריכת האלכוהול שלו – האלכוהול שולט בו.
ומכאן, מטרת הטיפול הרגשי: להחזיר את השליטה לחייו של המכור.
כללית, מחקרים קליניים מראים שהגישה היעילה והאפקטיבית לטיפול בהתמכרויות היא הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית, כלומר טיפול קוגניטיבי.
הגישה הפסיכו דינמית, אינה מתאימה, בין היתר כי גישה זו מרעה את המצב בכך שהיא מחזקת מנגנוני הגנה אצל המכור – במיוחד מנגנון של "אינטלקטואליזציה".
השאלה "למה...?" [למה אני מכור?] האופיינית לגישה זו, באה למעשה על מנת למצוא "סיבה" להתמכרות, שאינה קשורה אליו, או מחוץ לשליטתו; תשובה שתתן למכור "תרוץ" להתמכרותו.
לעומת זאת, על פי הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית [גם ההומניסטית] השאלה שנציב בפני המכור היא, "איך...?" [איך נפלתי שוב לסם?]. תשובה ל-"איך" מצביעה על כיוון התנהגותי שיעזור להימנע מהסם בעתיד; איך להשיג שליטה על הסם!.
לדוגמה: ג'ים, אדם בן 42, נמוך ורחב, עם צליעה חזקה הגיע אלי לחדר העבודה לראיון היכרות. בשיחה ראשונה זו, אמר לי ג'ים, "אני יודע למה אני מכור". "למה?" שאלתי. "כי כשהייתי ילד, כבר מגיל 3 היו לי ניתוחים בירך. אף פעם לא יכולתי לשחק כדורסל עם החברים שלי." "זה באמת עצוב," אמרתי, "וכמה חברים יש לך היום?" "בערך עשרים," אמר ג'ים. "יפה מאד. זה הרבה חברים... וכמה מהם משחקים כיום כדורסל?" ג'ים חשב לרגע, ואז אמר, "אף אחד." " אם ככה," שאלתי, "מה הבעיה שלך כיום? ואיך הידיעה הזו תמנע ממך ליפול שוב לסמים?"
במקרה זה נוצר עימות בין ג'ים לבעיה מוקדם מדי, והוא סירב להמשיך לבוא אלי. ג'ים, שכמו כולנו, מפחד משינוי, הבין מיד, אינטואיטיבית, שה-"למה" נותן לו סיבה\תירוץ להישאר מכור. הבין שהתשובה ל-"למה" לא תיתן לו שום יתרון בחיפוש דרך להישאר נקי מסמים – לא ליפול שוב לסם.

 

כל הזכויות שמורות לד"ר אליהו (אלי) אברהמי ©2011 טל:04-8243932 מייל:avrahami.eli@gmail.com
בניית אתר EkDesing