הרחבה. תרמילאים

נקודה מרכזית בקשיי הסתגלות של תרמילאים החוזרים מהמסע התרמילאי היא המעבר החד מתרבות שלווה יחסית המאופיינת בחוסר התייחסות לזמן כגורם מגביל וקובע, אל התרבות המערבית-ישראלית שבה החיים נחווים כלוחצים והזמן שולט במעשינו.
למעשה. מעבר מתרבות שבה רוב האנשים מתייחסים אל הדרך, אל תרבות שבא רוב האנשים מתייחסים לפסגה! דוגמה לכך ניתן למצוא בביטוי המערבי הלקוח מעולם העסקים, [הדבר הקובע הוא] "השורה התחתונה!" דוגמה אחרת, התייחסות לזוכה מדליית הזהב באולימפיאדה וזלזול בזוכה המקום השני, מדליית הכסף. בעולם המזרח הרחוק יש נטייה להעריך את הדרך – המאמץ, ההשקעה, התהליך – שעשה האדם יותר מאשר את התוצאה בשורה התחתונה.
עד למסע, היה התרמילאי נתון לפיקוח קבוע של הוריו, מוריו, מפקדיו בצבא, מקובלות חברתיות, חוקי המדינה. במסע התרמילאי, לראשונה, המטייל "אדון לגורלו" וזו חוויה משכרת. כאשר המטייל חוזר מהמסע התרמילאי לארץ, הוא מגלה שהוא מתחיל להיות תלוי באחרים, הן מבחירה והן מחוסר אפשרות אחרת לתפקד כאדם בוגר בעולם המבוגרים. עבודה, מיסים, מילואים, משפחה, טלוויזיה, ועוד, כל אלו לוקחים חלק בתחושת אובדן החופש האישי של האדם.
למעשה רוב התרמילאים שהלכו לחפש אמת פנימית או הארה במזרח או בהרי האנדים, מתקשים ליישם הארה זו בחזרם לארץ וחלקם מתוסכלים מכך שתוך כחודש חודשיים הם מוצאים עצמם כחלק "ממרוץ העכברים" הישראלי.

 

כל הזכויות שמורות לד"ר אליהו (אלי) אברהמי ©2011 טל:04-8243932 מייל:avrahami.eli@gmail.com
בניית אתר EkDesing