הרחבה. הגישה ההומניסטית

פסיכותרפיה לפי הגישה ההומניסטית יוצאת "נגד" הגישה הפסיכודינמית של פרויד, שעל פיה המטפל בא ממקום של יודע-כל, המפרש [נותן אינטרפרטציה] את דברי המטופל בהסתמך על ידע תיאורטי, ומניח דטרמיניזם. מטפלים בגישה ההומניסטית מאמינים שיש לאדם פוטנציאל שניתן לממש אותו, שהאדם מסוגל לנהל את חייו כהלכה, ושמתן פרשנות על ידי המטפל הוא לעיתים קרובות שגוי ופוגע במטופל. גישה זו אופטימית יותר בהיותה לא-דטרמיניסטית, ובהציבה במרכז את יכולת הבחירה של המטופל. למרות שברור כי לעבר השפעה על ההווה, הרי שהגישה ההומניסטית מאמינה שלאדם יכולת בחירה ואפשרות למיצוי פוטנציאל אישי בעזרתו ניתן להשפיע על העתיד. גישה זו, מבית מדרשו של קרל רוג'רס ואחרים, שמה את המטופל במרכז והופכת אותו לשותף מלאה בהתוויית המהלך הטיפולי החל מקביעת המטרות ודרך קצב הטיפול, עד להחלטה על סיום הטיפול. למעשה, נקודה מרכזית בגישה זו היא לקיחת האחריות של המטופל על חייו ועל התהליך הטיפולי.
על פי גישה זו המטפל משקף למטופל את דבריו [במקום לתת פרשנות] במטרה ליצור הארה ותובנה. המטרה היא להשיג מודעות לחיי הנפש ולהתנהגות של המטופל. מתוך כך ישיג המטופל יכולת טובה יותר לקבל החלטות בחייו, ויכולת טובה יותר לחיות חיים משמעותיים תוך מימוש עצמי. רוב העבודה הטיפולית על פי גישה זו תעשה בזמן הווה – כאן ועכשיו – גם אם היא מתייחסת לאירועים בעבר. ראה המכונית כמשל (2) . ראוי לציין כי לא כל אדם יכול ליהנות מטיפול בגישה זו. למשל, מניסיוני האישי, מכורי סמים [ומכורים בכלל] לא יפיקו תועלת מטיפול הומניסטי [וגם לא מטיפול פסיכו דינמי], מאחר והדבר יחזק את מנגנוני ההגנה שלהם. לאנשים אלו יועיל יותר טיפול קוגניטיבי-התנהגותי [טיפול CBT או RET].
הגישה ההומניסטית ערה לחרדת המוות הנובעת, חרדה נובעת מכך שאבני אדם אנו מודעים לעובדה שבסופו של דבר כולנו נמות. כמו כן קיימת ערנות לכך שהחיים הם לעיתים לא צודקים ולא מובנים, ומכאן שעלינו לקחת אחריות על חיינו ולהתמודד עם הקשיים וחוסר הצדק.
לגישה זו כמה הסתעפויות, למשל הלוגותרפיה ששמה את הדגש על מציאת משמעות לחיים. דוגמה אחרת היא ההסתעפות האירופאית ובה פסיכותרפיה זו נקראת טיפול אקזיסטנציאליסטי.

 

כל הזכויות שמורות לד"ר אליהו (אלי) אברהמי ©2011 טל:04-8243932 מייל:avrahami.eli@gmail.com
בניית אתר EkDesing